היא מתיישבת בפינה מרוחקת של בית הקפה. מוציאה את המחשב הנייד, מסדרת לה משרד קטן. המלצרית מציעה לה תפריט והיא מבקשת רק קפה חם בכוס זכוכית. היא יושבת מול המסך ובוהה בו. מידי פעם מציצה בשעון ובחלון הגדול.
הוא מסיים את העבודה, מחליף חולצה ומתיז על עצמו דיאודורנט מרענן. הלב שלו דופק מהר, הוא מתרגש, “כן” הוא אומר לעצמו “אני מתרגש” . הוא מציץ בהודעות ורואה את ההודעה ממנה – תמונה שלה מחייכת אליו וכתובת של בית קפה קטן. הוא מחייך אל תמונתה ונכנס למכונית שלו.
“איפה את, הגעתי ואני לא מוצא אותך” הוא אומר לה בתסכול “סובב את הראש שמאלה ותראה אותי” היא עונה לו בחיוך. היא קמה לקראתו, והוא פוסע במהירות אליה ומחבק אותה, היא מניחה את ראשה על חזהו ומרגישה את פעימות ליבו המהירות. “התגעגעתי אליך אהובה שלי” הוא לוחש לה באוזן ומלטף את שערה, היא מחייכת חיוך ענק ומחזירה לו חיבוק חזק.
כשהם מתנתקים זה מזה, הוא מתיישב מולה והיא מזיזה את כסאה לעבר כסאו. הם לא נזקקים למילים, המבט החום שלה מתמזג במבטו הירוק והוא לוחש לה “כמה שאת יפה” היא מקרבת את פניה אליו, מרוכזת במבטו. “אני אוהבת אותך” היא לוחשת ומנשקת את שפתיו.
הנשיקה – מחזירה אותה שנים רבות אחורה, אל הפעם הראשונה בו פגשה אותו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כמו בסרטים, כמו בספרי הרומן הרומנטי שאהבה לקרא. הוא היה בן 17 גדול ממנה בשנה, וכשעמדה בתור לאוטובוס הוא ראה אותה. מבטיהם הצטלבו. ” גם את נוסעת לירושלים?” הוא שאל אותה והיא ענתה שכן, היא בדרך לצעדה. “גם אני” הוא אמר וחייך אליה. הם עלו יחד אל האוטובוס שהיא מלא כמעט לגמרי, רק בספסל האחורי מצאו מקום לשניהם, דחוקים בין צעירים נוספים שנסעו לצעדה. הוא נתן לה יד והיא החזירה לו לחיצה. ליבה הלם בחוזקה והיא הרגישה שמשהו מיוחד קורה עכשיו, כמו מפץ גדול בערך. בכל שעות הנסיעה הארוכה לא עזב את ידה והיא הניחה את ראשה על כתפו הרחבה. באמצע הדרך, שאל אותה אם הוא יכול לתת לה נשיקה. היא הביטה בעיניו הירוקות וקרבה את פניה לפניו. לעולם לא שכחה את הנשיקה הראשונה שלהם ואת אלף הנשיקות שבאו אחריה. מהצעדה היא זכרה רק את ידיהם השלובות ואת החיבוק שחיבק אותה כשנפרדו אחר כך בתחנה. “אכתוב לך” הוא אמר לה ונישק אותה שוב. “אכתוב לך בחזרה” אמרה אל גבו המתרחק. היא לא זכרה מה קרה אחר כך, כמה זמן היו זוג, כמה מכתבים כתבה לו וכמה כתב לה, ובעיקר לא זכרה מדוע נפרדו כעבור זמן. כל השנים שמרה על המכתבים שכתב לה וביניהם שמרה תמונה שלו כחייל בצבא. החיים הובילו כל אחד מהם למקומות שונים מאוד ויום אחד, כשנכנסה הרשת החברתית לחייה, קיבלה ממנו הודעה. ההתכתבויות שלהם הדליקו מחדש את האהבה שהייתה שם כל השנים. שנים בהן כל אחד הקים משפחה, בנה חיים שלמים . שניהם היו גרושים ובזוגיות חדשה ובכל זאת להבת האהבה ניצתה מחדש בלבבות.
ועכשיו כשהיא מנשקת את שפתיו והוא מחזיר לה בנשיקה משלו, היא יודעת שליבה נקשר לליבו. הם יושבים זה מול זו ומלטפים את הידיים השלובות. הוא מספר לה על חייו ועל העבודה ועל הילדים שלו ועל הכמיהה הגדולה שלו לאהבה . היא מביטה בפליאה ושואלת מה קרה לזוגיות שלו. “יש לי זוגיות יציבה בלי אהבה, בלי תשוקה, בלי ליטופים וחיבוקים אוהבים. אני משלם מחיר כבד על החיים הנוחים שיש לי” היא מביטה בו בשתיקה, מחשבות רבות מתרוצצות במוחה. שאלות על גבי שאלות ובעיקר שאלה אחת גדולה “למה אתה עושה את זה לעצמך?” הוא מחייך והיא מוחה דמעה. “אל תבכי יפה שלי, יש לי אותך את האוויר לנשימה במשך היום ואת החלומות של הלילה להירדם איתם.” חיוך קטן ומריר נרקם על פניה “החיים שלנו הם עכשיו, מי יודע מה יקרה מחר. אני רוצה לחיות את החיים עכשיו, במלא עוצמתם. אני לא רוצה להיות חלום או אוויר, אני רוצה חיבוק בשר ודם, אני רוצה איש שיהיה עבורי, שיחכה לי שימחה דמעה, שיצחק איתי מבדיחה טובה, שיקשיב יחד איתי לשיר טוב משנות ה 70, שיסע איתי לטיולים ושיהיה שלי. והנה אתה כאן. יושב מולי. מצהיר על אהבתך והולך ממני. קשה לי לשאת זאת” הוא לוגם מהקפה שלו. אין לו מה לומר לה. היא צודקת והוא מרגיש שפיספסו שלושים שנה בנפרד ועכשיו זמנם יחד אבל…”אני מפחד” הוא אומר לה “מפחד לפגוע באנשים הקרובים לי, מפחד לערער את החיים הנוחים שיצרתי לי, מפחד שלא אעמוד בציפיות שלך, מפחד שימאס לך ותעזבי אותי, מפחד שלא נצליח ושמה שיש ביננו הוא באמת רק חלום”.
היא מלטפת את פניו ואניצי זקנו, ברכות. מעבירה אצבע על קמטי המצח, על הלחיים ועל השפתיים שאוהבת לנשק “אהובי רחוקי, גם אני מפחדת. אני מפחדת שאנחנו שונים כל כך, מפחדת שהמרחק הפיזי יהיה בעייה, מפחדת שלא אעמוד בציפיות שלך, מפחדת שתגלה שאני לא חלום, מפחדת שלא נצליח. אבל…” הוא מביט בה, מחכה לשמוע את ה “אבל” שלה ובמקום זה מנשק אותה ברכות ואומר: “אבל האהבה שלנו, שצלחה עשורים רבים במסתור, תניע אותנו. תעזור לנו להתגבר על הקשיים והפערים” .
הם עומדים מחוץ לבית הקפה מחובקים בלי שום רצון להתנתק אחד מהשני, במדרכה ממול זוג צעיר מביט בהם והבחורה אומרת לבין זוגה “ככה אני רוצה שנאהב כשנהייה זקנים” .
