העיר הופכת למסיבה גדולה.
אז אני קמה בשעה מאוחרת, כוס קפה וארוחת בוקר משם לסינמטק להתגאות בילדה הנפלאה שלנו.
משם יצאנו לטייל ולהשלים קניות ברחובות ושווקי העיר.
יום שישי בצהריים ותל אביב רוחשת בקולות שמחים ונינוחים.
הגענו לשוק הכרמל, מזמן לא הייתי שם בשעות הצהריים המאוחרות.
השוק מלא בפינות אוכל ופאבים קטנים, הכל מלא ושוקק חיים.
קולות מוכרי הדוכנים נבלעים בקולות חדשים שנשמעים בסמטאות הססגוניות בצבע,
רחובות צרים מאד שופעים ריחות של תבלינים מבושלים ובירה.
כל פנינות האוכל ונקודות החן של האלכוהול משופעות במוסיקה של שיחות האנשים בשלל הגילאים.
הסתובבתי בשוק עם חיוך על הפנים ואחד גדול יותר בלב.
יום שישי אהובי 🙂
מאז היותי ילדה בקיבוץ דתי ימי שישי היו מיוחדים לי.
כאילו הילה נכרכה סביבם צלולה וגדולה יותר משל השבת עצמה.
ההכנות לקראת גברת שבת, ההתכוננות של הגוף והנפש, הרוגע שמתכנס לאט לאט
לעומת החיפזון לסיים הכל לפני שהמלכה הצחה מגיעה, תמיד עשו בי שמחה והתרגשות.
עם השנים נפרדתי לשלום מעבודת השם ולא הייתי צריכה יותר להתכונן לקראת השבתות והחגים.
אבל, התחושה המיוחדת הזו של ימי שישי, נשארה טבועה עמוק בתוכי והחליטה עבוריי שחלק כל כך נעים, מרגיע, מחדש כוחות ואהוב בחיי היום יום שלי צריך להמשיך וללוות אותי.
אני לא אדם של שגרות ארוכות.
כמעט ואינני יכולה לעשות בדיוק את אותו הדבר במשך ימים רצופים ובטח לא שנים.
אני זקוקה לשינויים, לתזוזה כדי להמשיך לצמוח ולשמוח.
מסורת משפחתית בעיקר, כמו שגרה, יש בהן משהו מרגיע, מאחד, נותן ביטחון.
אני משתדלת לשמר מסורות משפחתיות עם שינויים קלים וגיוון כדי שאוכל להמשיך ולהיותת חלק.
אני אוהבת להיות חלק בפאזל גדול יותר של משפחה וחברה,
רק לא באותו אופן קבוע או צורה.
יום שישי הוא הדוגמא האולטימטיבית שלי לשגרה שאני מקפידה עליה.
כמעט ואין יום שישי דומה לקודמו ועדיין בכל יום שישי יש בי את אותה התחושה המרוממתת והמתרגשת של בין חדר החול לחדר הקודש בלב שלי.
שתהיה לנו שבת של שלווה ושבוע שכולו אהבת יום שישי :))
