כדי לחיות לאורך שנים בזוגיות, כדאי להצטייד באורך רוח, ביכולת הקשבה והבנה מאד ספציפית ואינטימית
שחלקה נרכשת עם השנים.
הדברים הכי חשובים לטעמי כמובן הם: אהבה של אחרי ההתאהבות, חברוּת נפש עמוקה וטובה,
והמון המון גמישות של הלב, הראש והגוף.
לפני יותר מ-35 שנים:
מוצאי שבת, ילדה בת 23 יושבת בדירת חברים בבוגרשוב תל אביב מציירת על ספלי ופמוטי כסף,
ציורים שאח”כ יגיע למקום בו הם יחרטו על הספלים וימכרו ככוסות יין לקידוש והבדלה.
הוא נכנס, רזה מאד, תלתלים אסופים בקוקו וחולצת בטן {כן בטן} סגולה או אולי אדומה.
הילדה עם הקארה הישר כמקלות מרימה עיניים רואה אותו ובבטן לוחשת לה: “זה האיש, הוא יהיה לך לבעל ובן זוג.”
היא מחייכת ומורידה את עיניה חזרה לעבודת “הקודש” ממנה היא מתפרנסת כרגע.
הפעם הבאה שראיתי אותו הייתה במסיבת סילבסטר שם התאהבתי ברקדן שהוא.
לא יכולתי להסיר את עיני ממנו ובעיקר מהדרך המשוחררת בה רקד.
כחצי שנה אח”כ במסיבת יום הולדת של חבר משותף שלנו, לא הפסקנו לדבר אחד עם השנייה עד אור הבוקר
ומשם ועד היום הוא לא מפסיק לדבר אני עושה הפסקות מידי פעם.
האיש שאיתי הוא איש מיוחד, מחובר לכל הצדדים באישיות שלו.
איתו אני מרגישה נוח לרקוד בקצב ומחוצה לו.
היכולת שלו לדבר על הכל, בכל מכל, לפתוח דברים גם כשאין כוח והכל נראה אבוד, מופלאה.
המוכנות שלו לשינויים שחלים בי וגם בו, לגמרי לא מובנת מאליה.
הפתיחות והכנות בה הוא חי עם עצמו מאפשרת לי לא לפחד להיות מי שאני.
יש לנו ביחד ויש לנו את לחוד, אבל בעיקר יש אהבה וחברות עמוקה ורצון לאפשר לכל אחד מאתנו להיות מי שהוא.
האהבה שלנו התחילה בידיעה פנימית של ביטחון ושלווה שנחתה עלי ואולי גם עליו.
הזוגיות שלנו בנויה על עמודי חברות עמוקה בנינו. האהבה שלנו יודעת ימי תשוקה, ימי התכנסות אישית, ימי סערה.
הביחד שלנו יודע להוקיר תודה ולהרשות לעצמינו לשאול שאלות קשות כקלות, לריב, לכעוס, לבקש, לתת.
ותמיד תמיד להגיע למקום בו גם אם אנחנו לא מסכימים אנחנו מקבלים ומאפשרים האחד לשניה להיות מי שהוא ולחזור לחיבוק ולנשיקה של היום היום.
הזוגיות שלנו ואצלנו נמדדת ביום יום, בבורות ובהמראות שהחיים יוצרים לנו. במהמורות שעלינו לצלוח ביחד ולעיתים גם לבד.
יש לנו שני שירים אהובים מזה שנים, אחד מהם הוא: אהבה בת 20 של יוסי בנאי
https://youtu.be/qTxIn9pcbKU
חיים בשניים, בד”כ משתנה עם השנים, כמו בני הזוג עצמם.
השנים שחולפות, המסעות שאנחנו עוברים כיחידים, כזוג וכמשפחה, את רובנו לא ישאירו כמו שהיינו בתחילת חיינו ולדעתי, טוב שכך.
מערכת יחסים כזו אינטנסיבית לשנים ארוכות ביחד צריכה שבני הזוג ירצו בה להישאר בה, אחד עם השני. עם ולמרות השינויים, לעיתים אפילו בגללם.
למערכת יחסים זוגית שכזו, אני קוראת זוגיות מאפשרת.
זוגיות מאפשרת עבורי, היא כזו שהשניים רוצים מאד להיות בה אחת עם השני והם מוצאים דרכים, בעזרת כל מה שכתבתי למעלה, לדבר פתוח ולפתור כל את מה שעולה בניהם. כל דבר שמצריך ההקשבה, הגמישות האהבה והחברות שלהם.
זה יכול להיות מחוסר נוחות של אחד מהם ממשהו שהשני נוהג לעשות, חוסר נוחות שהתפתחה עם השנים וזה יכול להגיע עד לסקס.
אני מאד מאמינה שאם יש אהבה וחברות עמוקה, יש את היכולת לדעת מתי לשחרר ולאפשר למי שאתך את המרחב שהוא זקוק לו בכל תחום בחיים. לדעת ללמוד לשחרר את זה גם אצלי פנימה, להבין שיש דברים שהוא צריך בלעדי או בדרך שונה, מאמינה בהדדיות ככל שנכון לשניים.
מותר גם לכאוב, אנחנו לא אחד, אנחנו שניים.
הקבלה, הכבוד, הגמישות, היכולת להבין שלא הכל קשור בי, שלא הכל תלוי בי, היא חשובה מאד.
לא פעם הוא היה אומר לי: “אם הייתי רוצה להתחתן עם עצמי, לא הייתי מתחתן.
אבל את הכי קרובה אלי”
והאמינו לי, אנחנו שונים
לכל זוג ולכל זוגיות יש את הדרך שלהם וסדרי העדיפויות הפנימים והחיצוניים שלהם.
חשוב שכל זוג ידע להקשיב קודם כל לקול שבא מהלבבות של שניהם ולמצוא את הדרך שנכונה וטובה להם.
צילמה את הזוגיות שלנו שירני שמצלמת מהלב
בחג באהבה נחל בעקבות סיפורים על אהבה
