מחפשת לי את המילים שיגיעו, שיביעו את המקום שהיו ליצירות של המאסטרו צביקה פיק בחיי.
מתיישבת מול המחשבה עם השירים שלו בספוטיפיי.
המאסטרו, האיש שאת המוזיקה שלו ואת כל היצירות שלו אהבתי מאד.
אבל תמיד נשמר לי, בתוכי, איזה שהוא מרחק מהאיש שהוא.
אהבתי את המוגזמות שלו, אני אוהבת מוגזם, לרוב אצל אחרים.
אולי כי אני דרמה קווין בהסתר, או מודחקת 🙂 .
את הקול שלו לא כל כך אהבתי, אבל זה מעולם לא הפריע לי לשמוע, לפעמים בלופים את כל השירים שלו.
היצירות שלו הן יצירות מופת עבורי. הן סוחפות ולרובן יש מסרים ואמירות שמחלחלות עם המוסיקה ומזיזות לב וגוף.
זה היה בסוף הקיץ
עוד סיפור של אהבה
כן כן אני עושה מישמש עם המילים אבל צביקה פיק על כל שיריו, על כל המוסיקה שלו מהיום שהכרתי את יצירותיו ועד יום מותו העצוב, חרוט בליבי כנער תמידי.
השירים שלו כולם הם עבורי שירי אהבה של נעורים וקיץ.
כן, גם היום כשאני נערה בוגרת וחיה גם בחורף ובסתיו 🙂
את הילדים שלי שלחתי לראות את המחזמר שלו, מרי לו כי ידעתי שלא משנה מה, הם יצאו עם שמח בלב.
ואז מגיע השיר – לפעמים חלומות מתגשמים – ואני מקשיבה למילים כמה תמימות טובה ובריאה בשיר הזה.
נערות תמידית כבר כתבתי?
וכמה השיר הזה מרגש ומזכיר לי כל צעד ושעל שעשיתי ועושה בחיי:
פרחי הלב מתעוררים במיליוני צבעים
והשמיים זוהרים מול שער הפלאים
עוד דקה בחשכה והמון קולות
אולי עכשיו אולי מחר אקום אל תוך חלום
לפעמים חלומות מתגשמים
לפעמים כשהלב עוד תמים
לפעמים, בליל קיץ חמים
לפעמים חלומות מתגשמים
לא סתם הוא בשבילי האיש שהצית וימשיך להצית לב ואהבות בקיץ
ושמר על חומם בחורף.
האיש שכל תו ומילה בשירים שלו הם, עבורי, אמונה, תקווה, אהבה כי אלו הדברים שמגשימים חלומות.
המאסטרו יצר נישה במוסיקה חוצת דורות שתישאר לעד וכך גם זכרו.
תודה לך.
נוח בשלום על משכבך
