אני לא חושבת שאני מצליחה לתאר לכל מי שקורא אותי וגם למופלאות שחותרות איתי, איזה פחד עמוק ושחור יש לי ממעמקי הים.
ההחלטה להתעמת איתו ולראות מה ואיך אצליח להתמודד איתו הייתה בשבריר שניה, כ שרון איתן סיפרה לי שנפתחת קבוצת סאפ, ממש בלי להסס לקחתי ממנה את מס הטלפון של חלי אלקיים המדהימה שהרימה את כל המיזם המופלא הזה, העמותה הנהדרת הזו הגולשות בורוד
ההחלטה להתעמת איתו ולראות מה ואיך אצליח להתמודד איתו הייתה בשבריר שניה, כ שרון איתן סיפרה לי שנפתחת קבוצת סאפ, ממש בלי להסס לקחתי ממנה את מס הטלפון של חלי אלקיים המדהימה שהרימה את כל המיזם המופלא הזה, העמותה הנהדרת הזו הגולשות בורוד
וקדימה.
זה היה בסוף אוגוסט. והנה אנחנו רגע לפני חג החירות ואני מרגישה שאני עוד רגע שם, בעניין של הים 
.
.עדיין, כל פעם שאני נכנסת לים עם הגלשן, נעמדת עליו ויוצאת אל מעבר לשובר הגלים, הלב שלי מאיץ, אבל העיניים מתרוממות לאופק, הרגליים ננעצות על הגלשן ואני נזכרת בהוראות החתירה של ענבלי Inbal Levi המאמנת שאין לתאר את המסירות והלב שלה. ענבלי שמלמדת בסבלנות ואהבה אין קץ כיצד מאחדים פעימות לב עם הים, איך מתמסרים לגלים.
אני שומעת את הקול של ציפי סיקסטיז עם הנשמה הגדולה, “תנשמי, שאיפה, נשיפה. מבט קדימה, רחוק, לא על הגל שנשבר אלא על המרחבים שמאפשרים עוד ועוד נשימות.”
ובתוך כל זה אני מזמזת לי לעיתים בשקט ולעיתים בקול והלב חוזר אט אט לקצבו הרגיל ואני מתמסרת לשקט המיוחד שיש במרחבי הים ומאפשרת לו להיכנס גם לתוכי.
בפעמים האחרונות אני מסיימת את האימון כשבעיקר שרירי הישבן והזרועות מורגשים אצלי אבל שאר הגוף כולל הנשמה והראש שקטים.
עבורי זו סוג של חירות פנימית 
למה?
כי אני אישה שמתגברת – וגם מתבגרת 🙂
זה לא אומר שהפחד נעלם לגמרי.
לפעמים לוקח לפחד להתפוגג או להחלש הרבה זמן. אבל, בכל הזדמנות אני מזכירה לעצמי שיש בי את היכולת לשוחח עם הפחדים שלי, לעמוד מולם, להתמודד ולמצוא בתוכי חופש, אור ואופק גם במקומות הכי חשוכים עבורי.
לא פעם יש בי תשוקה למשהו, אני מתרגשת ממנו, גלישה על הסאפ היא כזו, אבל יחד עם התשוקה מזדקר לו פחד גדול בתוכי. כך נוצר בי מאבק בין התשוקה לפחד ואלו המקומות בהם אני יודעת שהפחד מגיע כדי שאני אתחיל להתבגר ממנו ולהתעמת איתו, לבדוק מה הוא רוצה לומר לי. ומדוע הוא עוצר אותי מלהיות בתשוקה שלי.
הרבה מאד מהדברים שעשיתי בחיי באו מתוך תשוקה גדולה עד כדי אימפולסיביות לעיתים.
לדחף הבלתי נשלט להיות ולעסוק במה שכלכך מתרגש בתוכי היה יתרון עצום, הוא גרם לי לקפוץ אל מול ולעיתים אל מעמקי הפחדים שלי ולהתעמת איתם כדי להצליח לצאת ממצריים. האימפולס הזה עזר לי לחצות את ים סוף הפרטי שלי ולהוציא עוד חלק שלי מעבדות מחשבתית או רגשית לחירות הנפש.
וזו עוד סיבה למדוע ולמה תשוקות מרפאות 🙂
למה?
כי אני אישה שמתגברת – וגם מתבגרת 🙂
זה לא אומר שהפחד נעלם לגמרי.
לפעמים לוקח לפחד להתפוגג או להחלש הרבה זמן. אבל, בכל הזדמנות אני מזכירה לעצמי שיש בי את היכולת לשוחח עם הפחדים שלי, לעמוד מולם, להתמודד ולמצוא בתוכי חופש, אור ואופק גם במקומות הכי חשוכים עבורי.
לא פעם יש בי תשוקה למשהו, אני מתרגשת ממנו, גלישה על הסאפ היא כזו, אבל יחד עם התשוקה מזדקר לו פחד גדול בתוכי. כך נוצר בי מאבק בין התשוקה לפחד ואלו המקומות בהם אני יודעת שהפחד מגיע כדי שאני אתחיל להתבגר ממנו ולהתעמת איתו, לבדוק מה הוא רוצה לומר לי. ומדוע הוא עוצר אותי מלהיות בתשוקה שלי.
הרבה מאד מהדברים שעשיתי בחיי באו מתוך תשוקה גדולה עד כדי אימפולסיביות לעיתים.
לדחף הבלתי נשלט להיות ולעסוק במה שכלכך מתרגש בתוכי היה יתרון עצום, הוא גרם לי לקפוץ אל מול ולעיתים אל מעמקי הפחדים שלי ולהתעמת איתם כדי להצליח לצאת ממצריים. האימפולס הזה עזר לי לחצות את ים סוף הפרטי שלי ולהוציא עוד חלק שלי מעבדות מחשבתית או רגשית לחירות הנפש.
וזו עוד סיבה למדוע ולמה תשוקות מרפאות 🙂
מאחלת לכולנו חג שכולו שמחה
ושנקשיב יום יום וקודם קול לחירותנו הפנימית
ושנקשיב יום יום וקודם קול לחירותנו הפנימית
