לשנה הקרובה אני מבקשת ממני

שנה חדשה בפתח
ואני קצת במתח
איך היא תהיה?
אך אני אהיה?
מה יקרה?
איזה הפתעות יגיעו אלי?
השנה שחלפה הייתה שנת לידה שעדיין לא הסתיימה.
לידה רביעית שגורמת לי להסתכל עוד יותר עמוק לתוכי וללמוד אותי גם על הצדדים והתכונות שאני לא ממש אוהבת בי ולא באמת מצליחה לשנות.
הימים הארוכים הללו של אחרי לידה בהם אני מנסה להשלים, בעיקר עם העצלן שבי. להשלים עם אהבת הקצב האיטי והשלו של הדברים.
שנה בה אני מזכירה לעצמי שכבר מזמן עברתי את גיל 30 וגם את 40 (כן לפעמים אני שוכחת) ומותר, כן מותר, שלא תהיה לי קריירה שניה.
מי אמר שהייתה לי ראשונה? אבל הייתה לי, לפחות בהסתכלות שלי. אימא ואחת שלומדת ועושה, עושה ולומדת, אוספת חוויות חיים בתשוקה :).
שנה בה אני מתנדנדת בין הרצון והצורך שלי להגביר את ווליום הקול שלי, לזקק אותו שיהיה ברור, ולא ממש מצליחה.
בחצי שנה הזו שלאחר הלידה הארוכה מאד, חזרתי קצת לקונכייה שלי, אל הבית, אל המשפחה.
בתקופה הזו אני לומדת אותי שוב, ומבינה, עוד פעם, שאלה הם חיי; רגל פה רגל שם.
ימים בהם אני נזכרת ש “אם אין אני לי מי לי.” בכל דבר בחיים, לא רק בלעשות אלא גם בלומר את מה שאני מבקשת לי. כי אם לא אומר, אף אחד לא ידע.
אני אוהבת אותי אבל לא פעם קשה לי להשלים עם מי שעוד הייתי רוצה להיות ואני לא מצליחה להביא אותי לשם.
אז
לשנה הקרובה אני מבקשת ממני;
תאהבי אותך על מלא, גם עם כל מה שלא היית ולא תהיי.
תאהבי את כל מי שאת כי נעה גביש יש רק אחת, ובתוכה יש המון נֹעות וכל אחת מהן היא כל כך הרבה גם כשהיא מרגישה כלום.
תעשי שלום ואהבה עם עצמך
ותחיי במלואך את החופש שאת.

את תמונת הקאבר צילמה רויטלי הרגישה והמופלאה 
כאן האתר שלה