מתפזרת

But I set fire to the rain,
Watched it pour as I touched your face,
Well, it burned while I cried
‘Cause I heard it screaming out your name, your name!

“את מתפזרת”

היא אומרת לה והיא יכולה לשמוע את חלקיקי המוח מתפזרים לה בכל הגוף.

המחשבה, החלום, הרגש, הכל הפך לאגרטל זכוכית דקיק שהתפוצץ בתוכה לרסיסים.

כאילו פצצה מתוזמנת יושבת לה בגוף.כל פעם היא מותחת את שעון הזמן שלה

לעוד ועוד.

הפעם לא הספיקה להגיע למפתח, קצות אצבעותיה נגעו בו אבל זה היה מאוחר מדי

הפיצוץ החל והיא מרגישה כיצד היא עולה באש.

מרגישה איך כל האנרגיה שמסתובבת בה ולבושה בצורות של רגש, מחשבה, תחושה, חלום,

מתנפצת בתוך הלהבות ומתפזרת עם הגִצים כאילו הייתה ניר עיתון שנשרף.

“תתפזרי” שמעה את עצמה ממלמלת.

“זה טוב מידי פעם, לפזר את עצמך, לא להרגיש, לא לחשוב, לתת לחלום להישרף

ולשנות צורה. לא לחוש”

בעיקר לא לחוש. חשבה תוך כדי שהיא מתפזרת.

אין כאב, אין צער, אין אולי, אין כדאי.

יש שקט.

מתמסרת לאש, מתמסרת לפיזור

הלהבה חונקת את הדמעות לא מאפשרת להם לכבותה.

“תני לך לבעור” היא לוחשת לה

“תכף האפר של כל החלקיקים יתגבש לגחל פחם

ותוכלי מחדש לצייר את עולמך”

תמונת הקאבר מכאן : http://adeleofficial.blogspot.co.il