כשאומרים על מישהו שהוא עציץ כהלצה, מתכוונים שהוא יושב, לא זז ולא עושה כלום או שהוא שם רק ליופי. אז אני לא עציץ במובנים האלה של המילה.
אני עציץ אמיתי, למרות שאני גם זו שמטפלת , משקה אותו ומעבירה מכלי לכלי מדי פעם.
לפני כמה ימים, בעודי חוגגת את יום הולדתי אמרתי לחברה שהתלבטה מה לקנות לי מתנה “אני רוצה או שמלה או עציץ” אלה שני הדברים שמשמחים אותי הכי הרבה ושאני קונה לעצמי הכי הרבה. ליום הולדתי קיבלתי גם וגם אגב (כמו זו שבתמונה).
ואז בעודי משקה את העציצים החדשים והישנים שלי, בדקתי עם עצמי מה בעצם כל כך מושך אותי בהם.
הרי גרתי בנישואי בבית גדול עם שטח ענק במושב, גנן צמוד שטיפח בלי הפסקה את הגינה המרשימה שהיתה לנו, אבל אז לא כל כך ענין אותי מה הוא שותל “העיקר שיהיה יפה”. (באנלוגיה לסוף תקופת נישואיי, הם היו שם והעיקר שהיו נראים יפה).
כשעזבתי את נישואיי ואת ביתי ועברתי לדירה קטנה יותר עם מרפסת ואחרי זה לביתי הנוכחי עם מרפסת עוד יותר גדולה, התמלאתי בצורך עז ומשיכה לא מוסברת לעציצים מסביבי ובביתי. היום העציצים הם מקור גאוותי, גם אם אני לא יודעת את שמם המקצועי או לייחר וכדומה.
היום אני יודעת להגיד מאיפה זה בא והתשובה היא – אני עציץ והאמת לא מעט ממכם גם. יותר נכון אני צמח שחי בתוך עציץ. אתם מבינים גם אני כמו צמח, זקוקה לחום, השקייה ותשומת לב כדי לפרוח. גם אני מחפשת כל הזמן לצמוח ולהוציא עוד ענפים לכל מיני מקומות וכן גם לפרוח.
מאז ומעולם היה בי צורך להצליח במה שאני עושה, לשאוף גבוה ולגדול. אולי זו אחת הסיבות שאני גם גבוהה פיסית יותר מסביבתי, אפילו מבני משפחתי. בכל דבר שאני עושה, אני מנסה להשיג עוד משהו חדש לעשות. אמנם עציץ נראה כמו משהו שתקוע במקום, אבל זה ממש לא נכון. במסגרת גבולות העציץ שהוא יושב בו, הצמח צומח, מלבלב, פורח, מתחדש (וכן אם לא משקים ומטפלים גם ימות, בכל זאת יצור חי).
יש לי מסגרת, בית, ילדים ועבודה. אני “תקועה” בתוך עציץ מסוים, אבל בתוך המסגרת הזו אני שולחת ענפים לכל מיני מקומות נוספים וגם לאנשים שנוספים אל תוך חיי כל הזמן. גם הפריחה שלי משתנה עם השנים ואני כבר לא נראית כמו שנראיתי לפני עשור או לפני חמש שנים. אם לא הייתי בתוך עציץ, היה אפשר לכנות אותי צמח בר, אבל גם הוא תקוע באדמה עם שורשים.
מי שמכיר את הסיפור של ילדותי יודע שהזיזו אותי והעציץ שישבתי בתוכו ממקום למקום לא מעט גם בנישואיי ולמזלי זה לא הפריע לצמיחה שלי.
היציאה שלי מנישואיי היה כמו להעביר צמח שגדל שנים בתוך עציץ קטן לתוך עציץ גדול יותר בהרבה – יש לו כעת אפשרות לגדול למעלה ולצדדים הרבה יותר ונחשו מה – זה בדיוק מה שקרה לי.
אני משקה את עצמי, אבל יש לי גם כמה דרכים לקבל דישון והשקייה דרך אהבה וחברים וכמובן דרך ילדיי וכן מהילדים שאני מלמדת, שגם הם צומחים תחת ידיי.
אם כבר נגעתי בעבודה שלי – העובדה שבחרתי לחנך ולא רק להיות מורה מקצועית, זה גם חלק מהענין, כי מה הם תלמידים, אם לא שתילים קטנים שאני משקה/יעה ,מדשנת ומטפחת עד שיגדלו לצמחים גדולים ויפרחו?
יש לי עציצים בבית של שנים ויש לי חדשים והיו גם כאלה שהיו כאן ולא שרדו כי לא ידעתי לטפל בהם נכון וחלקם פשוט היו עונתיים וזמניים מלכתחילה, בדיוק כמו כל מיני אנשים בסביבתי שהיו וכבר אינם. אבל כשהם היו כאן, הם הסבו לי אושר, גם אם זמני ואני לא מתחרטת לרגע שהיו כאן.
העונות בדיוק כמו תקופות בחיים, עוברות להן באופן מעגלי ואני כמותם, משירה עלים יבשים ומיותרים ומפנה מקום להתחדש ואז לפרוח, שוב כי ככה זה בטבע וככה זה גם בחיים.
אז אני עציץ ויש לי עציצים ואני מברכת ומטפלת בקיימים ומחכה ומצפה לקראת העציצים הבאים שיתווספו לחיי.
