סיום תקופה אחת בחיים ותחילתה של אחרת יכולה להוביל למספר תרחישים. לא תמיד אנחנו בוחרים מתי ואיך זה יקרה וזה בהחלט עדיף ומרגיש אחרת כשזה בידיים שלנו, אבל לפעמים זה מגיע ברגע הכי לא נוח בחיים, לפעמים זה מפתיע אותנו ולפעמים זה גורם לנו לעצב עמוק.
אני בוחרת להסתכל על כל אירוע כזה בחיים כ- הזדמנות.
הקורונה ובכלל החיים בישראל לימדו אותנו הישראלים להביט אל עבר הלא נודע עם פחות הפתעה בעיניים כשאירוע טוב או בעיקר רע מתקיים במציאות שלנו. תוסיפו לזה קצת תבלינים שנקרא להם היסטוריה, משפחה, ילדות, חינוך, מקום מגורים, חברים וכמובן דנ”א מובנה שאני מכנה – אופי של אדם. כל אלה יגדירו עד כמה אדם יתעשת מהר מהאירוע, יסתגל אליו, ייפול ממנו או יחליט שזה הזמן לפתוח דף חדש וחלק.
אז איך בכל זאת אפשר בספר החיים שלנו לפתוח בדף חלק? האם צריך למחוק את כל מה שהיה שם קודם? האם לשרוף את הספר ולקנות אחד חדש?
התשובה היא כמובן – לא. וטוב שכך. חובה עלינו לקחת איתנו לכל מסע חדש, משהו ישן (זכרונות וניסיון), משהו חדש (תקווה וחדשנות) ומשהו נוסף (לא כחול חח), אלא חלום. אגב חלום זה לא בהכרח משהו חדש או ישן, זה חוצה זמנים, כי הוא אולי התחיל בעבר ויש בו תקווה להתגשם בעתיד, אבל רק אם עובדים עליו בהווה יש לו סיכוי להתגשם.
בתור אדם שסגר ופתח בחייו מספר אירועים משמעותיים החל ממעברי דירה (חלקם קיצוניים כי התרחשו ביבשות שונות) ועד שינוי סטטוס (מרווקה לנשואה ואז גרושה), התאפשרה בידי ההזדמנות , יותר מפעם אחת, להתחיל במקום חדש ולהביא אותי כל פעם בגירסה קצת שונה ומותאמת מציאות חדשה. עשיתי עם ההזדמנויות האלה דברים נפלאים בעיניי, כאלה שעשו אותי מאושרת רוב הזמן וכל אחד מהם קידם אותי במשהו.
בסופו של יום אנשים לא משתנים מקצה לקצה וחווים התחלה נקיה לגמרי, גם לטבולה ראסה יש גבולות. האופי הבסיסי נשאר שם, אבל זווית הראייה משתנה לעיתים, פיתוח כישורים חבויים מתרחשים וכן גילוי של כמה חדשים.
מי היה מאמין לפני שבע שנים שאני אמצא את עצמי מורה ומחנכת בישראל ואפילו אחת כזו שתסייע לדור העתיד של המורים לצמוח? בטוח שאני לא הייתי מאמינה בכך.
אני שמחה על ההזדמנויות הללו שניקרו לדרכי, אבל אני בעיקר שמחה וגאה בעצמי שהסתכלתי עליהם כהזדמנויות וניצלתי אותם לטובתי. לא נתתי לשום אירוע להסיט אותי מהחלומות שלי, גם ברגעים הקשים ביותר לא ויתרתי על האופי שלי ומי שאני כדי להגיע למקומות הטובים שבחרתי להגיע אליהם. התעלמתי הרבה פעמים, ומבחירה, מרעשים חיצוניים שניסו להשפיע על הדרך בה הפכתי אירוע להזדמנות.
בסוף תמיד הקשבתי לקול הפנימי שלי וגם אם זה לקח קצת זמן והיו לפחות שני אירועים בחיים שזה לקח שנים רבות עד לרגע ההתפכחות, בסוף היתה זן ההחלטה היתה שלי, לפתוח דף חלק ולתת הזדמנות לפרק חדש/ספר חדש להתחיל בחיי.
תהיו כמוני, אל תפחדו משינויים וראו בהם הזדמנות. אני מבטיחה לכם שזה יהפוך את המסע שלכם לכל כך הרבה יותר מעניין ומרגש.
