אומרים שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים.
זה אולי נכון, אבל מסתבר שכשמדובר בכלבה אפשר גם אפשר.
אני לא יודעת אפילו להגיד לכם איפה מתחיל סיפורנו. אולי הייתי קטנה מכדי לזכור, אבל מיום שאני זוכרת את עצמי, עם כל אהבתי למים (לא סתם קראו לי גל) והביטחון שחשתי בתוכם, לא יכולתי להכניס את הראש למים.
אולי זה הפחד של ילדה חולת אסטמה שהאוויר הוא מצרך יקר בשבילה, ואולי משהו מגלגול קודם.
כך או כך, מיום שעמדתי על דעתי לא יכולתי לסבול מים על הפנים, ויכולתי לטבוע מרוב פאניקה אפילו במקלחת, מדמה שמים חודרים לריאות שלי ומחניקים אותי למוות.
וככה זה היה, שנים.
עד שהגבוה התחיל לשחות, ובתוך זמן לא רב הפך לחבר חשוב בשבט “סלע”, שעליו מנצח (בענייני המים) אורי סלע האחד והיחיד, מלך המים בישראל ובעלי “עולם המים“.
ברור שכולם ביחד גיחגחו עליי, שוחה את שחיית הברווזת שלי עם הראש מחוץ למים, ואורי לא החמיץ אף הזדמנות לומר לי שאצלו אני אכניס ראש ואף אלמד לשחות חתירה כמו האלופים.
בכל פעם הייתי עונה לו שגם אם זה נכון, וזה לא, הרי שעם הקארה הכתום שעל ראשי, מסיכות, פנים ובלגן, להכניס ראש לבריכה פעמיים בשבוע זה פשוט לא ריאלי. כשישבר לי הזין מהשיער, כך הבטחתי לו, כשאסתפר קצוץ, אתה מיד תדע.
וכך היה.
אורי קפץ משמחה כשהודעתי לו שהנה, אני מוכנה להתמודד עם אחד הפחדים הגדולים שלי.
לשיעור הראשון התייצבתי עם מצבט אף, כזה של שחייניות השחיה הצורנית, דבר משעשע כשלעצמו, והרגשתי יחסית רגועה. כשאורי הורה לי לשחות בלי מצבט האף הייתי צריכה להרגיע קודם את הפאניקה, אבל אתם מכירים אותי – אם משהו מפחיד אותי, אני מיד עושה אותו דווקא. אמרתי לו שאם אני נחנקת אני מכה אותו, וזאת נראתה לי עסקה טובה לכל הצדדים.
לא נחנקתי. למעשה, אף טיפת מים לא חדרה לי לאף או לריאות.
בתוך שני שיעורים שחיתי עם הראש במים, עם נשימות, בלי מצבט (עשיתי לעצמי דווקא ושכחתי אותו בכוונה במלתחה) ולגמרי לגמרי בכיף.
אורי הבטיח שתוך ארבעה חודשים של אימונים הגבוה יאכל ממני אבק. (סתם, נו. לפחות לא יגחגחו עליי).
לפני כשלושה שבועות הגבוה ראה אותי שוחה בפעם הראשונה. איימתי עליו שלא יעז להגיד אף מילה, אבל הוא, בעינים מלאות פליאה, הודיע לי שהוא לא מאמין, אבל אני שוחה נורא יפה.
אז אין לי שום כוונות להתאמן לטריאתלון או לעשות את האימונים שהגבוה עושה עם הקבוצה ארבע פעמים בשבוע, אבל התגברתי על הפחד, נוח לי לגמרי במים, וכשאני לא שוחה אני מתגעגעת. שיטת השחיה של אורי משחררת את כל הגוף שלי בזמן שהיא מספקת לי ספורט שלא ידפוק את הברכיים הדפוקות שלי. כולם מרוצים.
כל “פעם ראשונה” דורשת התגברות על פחד, גם אם זה פחד מהשונה, מהלא מוכר, וגם אם זה פחד אמיתי שליווה אותנו בחיים. ההשתחררות ממנו היא כמו להוריד משקל מהכתפיים.
אין כמו לעשות משהו בפעם הראשונה כדי להשאיר אתכם צעירים, עם ניצוץ בעיניים. אני יודעת שיש לי עוד המון “פעמים ראשונות” לפניי. אדווח כשיהיה לי הקעקוע הראשון 🙂
אומרים שמים הם שפע, ואין כמו התגברות על פחד כדי להביא אתכם למקומות מעולים, אז הנה. זה הכל ביחד – אושר.
וגם באהבה – תסתכלו לפחד בעיניים, תשפריצו עליו מים ותעשו לו דווקא. תקפצו מהמקפצה הכי גבוהה. תלמדו לנשום מתחת למים. כי אם תעשו את זה נכון, בבריכה או בחיים, תוכלו לעוף.
שתהיה לכם שבת טובה מלאה בהתחלות חדשות והמשכים מצויינים.
תאהבו הרבה!
אני
