אל תגידי לי שנוח להיות שמנה.
אל תגידי לי שנעים שהירכיים נדבקות זו לזו, משתפשפות זו על זו כשאת הולכת בחצאית או בשמלה.
אל תגידי לי שכיף להזיע בקפלים של הבטן ולקבל פריחות במקומות שאדם רזה לא מודע לקיומם.
אל תספרי לי שזה בסדר שרצועות החזיה חופרות לך תלמים בכתפיים וקפלים בגב.
אל תגידי לי שזה טוב למפרקים שלך: לברכיים, לאגן, לקרסוליים, שהם לא משלמים מחיר יקר על הכובד הזה.
אל תגידי לי שזה לא משנה שאת צריכה לחשוב עשר פעמים על כל בגד, במקום לזרוק עליך משהו.
את יכולה להגיד לי שזה יפה להיות מלאה, שזה סקסי.
את יכולה להגיד לי שעדיף חזה גדול ומלא משתי שקיות שוקו ריקות.
את אפילו יכולה להגיד לי שעדיף סנטר כפול מקמטים.
ואני אסכים איתך.
את יכולה להגיד לי שהחיים האלה קצרים, וכולנו נמות מחר, ולהפוך אותם למאבק יומיומי בלתי פוסק במשקל זה להוציא מהם את כל הכיף.
את יכולה להגיד לי שבין להיות שמנה ומאושרת לבין להיות מכורה לספורט שאוכלת חסה, את מעדיפה סטייק, ואחריו עוגה טובה.
ואני אסכים איתך.
אבל אל תגידי לי שזה נוח להיות שמנה.
*הפוסט נכתב בנקבה, כי אני מדברת אליי, עליי, ורק עליי. אפשר לקרוא אותו גם בזכר.
תמיד תמיד תהיו מאוהבים בכם כמו שאתם.
אל תתמכרו לכלום חוץ מלאושר,
ותזכרו שבחוץ יש שמיים.
תאהבו הרבה!
*תמונה: ג’סיקה וויילר ל-UNSPLASH
