אדם הוא סך אהבותיו – חלק ראשון
כשיצאתי ממך, כשיצאתי מאיתנו, צעדתי בחוץ החם והלח. צעדים מהירים, שמהר מאד הפכו לריצה שמוּנעת מכח העלבון.
בחושך בשדרה הכל נדבק אלי, הבל פי העטלפים וסירחון השתן, חרותם המעושה של השבויים באופנות, בדתות, בלהג, בהבלים ואלה שכבר לא יודעים, לא מאמינים, לא סומכים אפילו על עצמם ולא סגורים כלל אם הם נורמליים או משוגעים, מה טוב ומה רע, מי שוכב עם מי, ולאן לעזאזל נעלם ההגיון המבורך שלך, שהחזיק אותנו יחד כל כך יפה, כל כך הרבה זמן.
הלוואי שאשכח, הלוואי שלא אפסיק לרוץ.
אדם הוא סך אהבותיו – חלק שני
מישהו פעם אמר לי שמאחורי ארון המתים שלי תהיה שורה של נשים יפות שתבוא ללוות אותי בדרכי האחרונה, או להבדיל, לוודא שאני מת ונקבר.
אני הגבר שאהב נשים שאהבו אותו.
קריקטורה.
בסוף, בקבר, אתה צריך לחיות רק עם עצמך.
אדם הוא סך אהבותיו – חלק שלישי
אני גדלתי יושב על מדרכה עם כוס של תה מתוק עם נענע וגרעינים שחורים, ערימה של קליפות על הכביש ומבט נעוץ בחזה הכי יפה בשכונה, אסור בסווטשיירט סוף מסלול בצבע ירוק בקבוק וציור של חייל מוכשר, מקווה שהוא לא נהרג בלבנון. מעניין מה היה קורה אם הייתי פוגש בנערה הזו שוב. האם אהבתי אותה, או שמא ההורמונים שלי מחקו לי את התבונה, או את הזיכרון?
אחרית דבר
אדם הוא סך אהבותיו.
