פעם, הכל ביני ובין מי שהיית באיתו לילה, היה נסגר בעת אפלת זהב מעטפת עור ושיכרון חושים מטפיזי.
זה לא אמור להתאים.
התחת שלך מיישב לי את הסכסוכים בין חדרי הלב וזה משלים אותי. שפתייך הנפוצות מנתינה ומבטך המבקש ממני לתת לך.
זה משווע למות.
זה הכי חי שיש.
לך תתאהב בנסיכה.
אני מבקש ממך לחיות ואת בוכה עלי
זרע, יופי ודמעות. את היית שלי והרגשתי לבד,
גיבור אלמוני שניסה וניסה, להאבק בתחנות אוטובוס בצהוב ואדום.
הכל מאובק.
את.
אהבה זאת נתינה הגדולה מסך אהבותיה.