אין פה מה לראות, להתפנות… ת׳חפף… אין פה כלום מיוחד, סתם אידיוט שבור מגעגועים. מרוב שהוא פצוע, כבר לא זוכר למה.
זה לא שאני לא מכיר געגועים… גם לי היתה אחת, הכי יפה בצפת, אבא שלה לא הסכים שתצא מהבית כדי שלא תטמטם את מוחות האנשים עם יופייה התכול.
גם אני מתגעגע.
כל לילה הייתי מדבר איתה בראשי, והיא היתה מעבירה יד מלטפת על ערפי ששורף אחרי יום עבודה. כל לילה דיברנו ובבוקר הייתי עייף והיה לי קשה אבל הייתי צעיר וחזק והוזה. יום אחד אבא שלה תפס אותי בסמטה המתכווצת, הרביץ לי מכות רצח ומאז אני כאן. מאז אני זקן. אני שבור מכדי להתגעגע, אין בי אמון בציבור, באויר, בעצמי. באהבה ובהבל היופי. אז אני כאן, שומר על אלה שכשלו בדרך, שחיסלה אותם האהבה, שכבר לא זוכרים למה הם מתגעגעים מרוב שהם שבורים. אז תעשו לי טובה… יאאללה… סעו… ת׳חפפו מכאן.
