אף אחד לא נישק אותה ככה, יפהפיה בודדה ונרדמת.
היא לא מצליחה לשכוח, את איך שהיא נגעה בה, נוגעת בו, נוגע בה, טורף אותה בעדינות, ים של שפתיים ולב והיא נטרפת.
אחר-כך הגוף שלה נרדם למאה שנים. אורך כל שנה כאורך קור עכביש, לא נקרע, רק מתפקע סביב חרקים.
כמה גברים היא ניסתה שיעירו אותה. מצצה אותם מבפנים. אף אחד לא מת. אף אחד לא מסכים.
לפעמים היא בוכה. תמיד היא לבד. תמיד. כל שנה עוד קמט, במקום שרק היא רואה, כל שנה עוד קמט, כבר מאה קמטים, כשיתעורר הגוף, ישק לנפש ויבריחם לדרכם.
אגדות ילדים.
היא לא מצליחה לשכוח את הטוב שהיה לה, תמיד שכחה דברים. החמיצה חלב והרקיבה דגים. הביטה סביב ואין היא רואה דבר מלבד עצמה קרומה בקמטים ויפה ונרדמת, אף אחד לא נישק אותה ככה, נישקו אחרת והיא כבר לא מתעוררת גם כשהם מזיעים, מתאמצים, נרעדים כמו שלכת כשהם גומרים בשקט. גבוהים, חתיכים, לכולם יש כסף גדול וזין ענק וגמירות, אלוהים אדירים.
אף אחד לא נישק אותה ככה. הוא אהב אותה, היא לא הצליחה לסבול את זה ועכשיו הוא לא נותן לאחרת לישון ולפקוח עיניים מרוב נשיקות. אז היא עוטפת באפר הזקנה במיטת אפיריון רקובה, מתפרקת, בטירה של מישהו אחר, חולמת על יפהפיה נרדמת, מכניסה את הראש עמוק לתוך השריון וממשיכה לישון.
