מהפרק הקודם:
*ידיה המשיכו להפעיל אותי ובשילוב עם המגע המטריף של שדיה בפני איבדתי כל עדינות לרגע והסתערתי עם ראשי למטה אל עבר הדבר היחידי שהיה יכול להרוות את צמאוני, אם לפני כן לשוני הייתה אש כעת היא הייתה לבה שרותחת וגועשת על הגבעה הרטובה שאיברי כל-כך רצה להכנס אליה כבר. חזרתי בכוח לעדינות רק כדי לשלוט בקצב אנחותיה כמו מנצח על תזמורת, לשלוט ברעידותיה כמו אל על רעידות אדמה. היא כולה נתונה לשליטתי ואני…*
המשך:
ואני… לא יכולתי שלא לחייך. הזמן קפא על מקומו והתמונה הנשקפה אליי מן המראה בצד החדר הייתה לקוחה מתוך כל-כך הרבה פנטזיות שחלפו בראשי אינספור פעמים בתור ילד שטוף זימה:
ליאת מפושקת הרגליים נתמכת בכריות שמגביהות אותה מספיק בכדי שתראה את התלמיד האהוב שלה צולל אל בין רגליה. מבטה מלא תשוקה שנוטפת מפניה וצובעת את כל גופה באדמומיות שמשתלבת יחד עם שיערה להילה אדומה, שדיה המלאים נמחצים בין שתי ידיי שמנסות לשווא לאחוז בהם במקומם, אך רעידותיה הבלתי פוסקות, בשילוב עם מימדיהם הופכים אותם ללא ניתנים להכנעה. הם עולים ויורדים, קופצים ונוחתים לקצב לשוני הנופלת על שפתיה התחתונות של המורה לשעבר. רגליה מפושקות ככל שהיא יכולה, ירכיה נוטפות תשוקה ורטובות מנוזלים, איברי ניצב במלוא הדרו, בשעה שראשי בין רגליה. לפתע היא קלטה את החיוך. “מה כל-כך מצחיק?” היא פלטה, קולה קטוע מאנחות. “עכשיו אני המורה”, היישרתי אליה מבט וחייכתי. ליאת עצמה את עיניה וחייכה, ידיה לפתו את ראשה, שעה שקירבתי את פי אל שפתיה התחתונות, שאפתי את מתיקות תשוקתה ונשפתי תשוקה קלה עליהן. היא שוב נאנחה, הפעם קצת חזק יותר, עינייה עצומות ומרוכזות בלשוני שהחלה לטפס על ירכיה, שואבת את המיצים שניגרו עליהן, מתקדמת אט-אט אל עבר היעד, מרפרפת על הגבעה קלות ואז נצמדת אליה, מלקקת אותה באיטיות מלמעלה למטה, פנימה והחוצה, בקצב איטי שגרם לליאת להתחנן שלא אפסיק. “הו… רק התחלנו”, פלטתי שעה שהמשכתי בגמיעת הפרס שלי. לשוני נכנסה עמוק וגרמה לחלק אחר בגוף שלי לקנא בה. העברתי את לשוני שוב, הפעם הלשון טיפפה קלות במעלה השפתיים וסיימה בריקוד מעגלי סביב הדגדגן. העברתי את לשוני פעם נוספת, הפעם הריקוד החל להכנס לקצב, הלשון שלי פגשה שוב בנקודה החמקמקה והחלה לרקוד איתה דואט שגרם לליאת לעלות לטונים גבוהים יותר. הקצב עלה וכך גם הטונים, שעה ששדיה נאבקים בידיי, פטמותיה שבויות בין אצבעותיי הנחושות להשאירן ביניהן.
את הזרמים שעברו בגופה של ליאת הרגשתי היטב, ירכיה נצמדו ללחיי, ידייה אחזו בראשי ודחפו אותו עמוק יותר וצמוד יותר, כאילו היה סיכוי בעולם שאפרד משיכר התשוקה המתוק שלה. הריקוד הסוער נמשך, ואני המשכתי בקצב מהיר יותר, הרגשתי איך היא אצבעות רגליה מתכווצות, שריריה ננעלים ונשימתה נעתקת. הגלים שהכו בה גרמו לגופה לריקוד של רעידות. המשכתי בליקוק המסור, גופה מתנגד לי, ישבנה זז אך פיה מצווה עליי להמשיך. רעידות שלא נפסקות, ראשי נדחף עמוק יותר אליה ואנחות בשרשרת אחת אחרי השניה. “זה השיעור הראשון”, אמרתי לה כשהרמתי את ראשי לראשונה מזה דקות ארוכות. נישקתי את צווארה ועליתי תוך כדי שאיפת עורה אל שפתיה, נותן לה לטעום מהרטיבות. שפתינו ננעלו שוב אך הפעם ליאת הייתה אגרסיבית מתמיד, התחילה בנשיכות קלות בשפתיים והחלה לעבור על צווארי, המשיכה מטה מטה, לשונה משאירה שובל מרעיד על גופי, עד שהגיעה אל יעדה. לא ניתן היה לטעות לגבי כמה אני מגורה. הרגשתי את לשונה מתחילה בטיפוס המיוחל על איברי הזקור….
המשך, כרגיל, לפי ביקוש 🙂
