ואז אני חושבת על כל סוגי הרעלים שהגדרנו לעצמנו שלא טובים לגוף והם רק הולכים ומתרבים – עישון, סוכר, גלוטן, לקטוז ועוד ועוד. המנטרה שלי בחיים בשנים האחרונות היא לאכול הכל, כל עוד הגוף שלי לא מפתח רגישות או אי נוחות לכך. עד כה זה עובד לי טוב ואני נהנית מכל מה שנהניתי ממנו בגיל עשר או עשרים.
בזמן שאני מתעסקת במזון שנכנס לגוף ובהמלצות לעשות מדי פעם ניקוי של חלק ממנו מהגוף, אני מבינה שיש ניקוי אחד שחשוב לעשות אותו לא פחות והוא ניקוי מהלב. כזה שמוציא את הרעלים שנותרו מהאנשים שהשאירו שם אי נוחות ורגישות מהסוג שקצת גורם לקוצר נשימה, חוסר תאבון, כאבי בטן וראש.
לצערי טרם הומצאה זריקת אפיפן או דומה לה שתינתן בכל פעם שתתקיים תגובה אלרגית לרעלן שנכנס ישר ללב ויוצר מצב בלתי נסבל שהאדם סובל בשקט או לא בשקט.
ייתכן ואם הלב היה עובר ניקוי ומראש לא מתקרב לחומרים שלא בריאים לו, היה נמנע מלהרגיש כל כך רע, אבל כולנו יודעים שהדברים שהכי לא בריאים לנו, הם הכי טעימים וקשה לעמוד בפיתוי שלהם.
אז בעודי עוברת בימים אלה ניקוי רעלים לבבי משלי בכל האמצעים העומדים לרשותי, התהליך בהחלט לא פשוט. בדיוק כפי שעומדים מול חברתי פיתויים לא קלים בבית ובחוץ במהלך תקופת הניקוי גוף לה, גם לי ,בכל עבר מונחת לה תזכורת של הרעלן שלי. בבית שלי, בפינות שונות של אזור מגוריי ואפילו חקוקות על גופי, כאילו הזכרונות לא מספיקים לי.
בניקוי הרעלים הזה כמו בכל גמילה, יש את רגעי המשבר האלה שהגוף משווע לקבל את מה שהוא רגיל אליו וחשב שזקוק לו או גרם לו להנאה. רגעים של קריז בהם הכל צף וכעס מהול בעצב שמהול בכאב מתערבבים לכדי רגעים לא קלים שמשפיעים וכתוצאה מכך גם על הסביבה.
זה מוזר לכנות את הדבר שעד לא מזמן גרם לך לחייך – רעלן, אבל רק עכשיו כשאני מבינה עד כמה זה היה מקולקל מההתחלה ועד הסוף המר, אני יכולה להיפטר באהבה ממה שלא באמת עשה לי טוב, או עשה לי יותר רע מטוב.
ההכחשה אגב, לאורך כל הזמן הזה, שהרעלן הזה לא באמת רעלן, הוא חלק מהתהליך, אבל זה שיעור שאני הייתי חייבת לעבור בעצמי ועל בשר לבי.
אז לכל המתנקים אני יכולה רק לאחל בהצלחה רבה והלוואי ותמיד יהיה לנו את המוח והכוח לעמוד בפיתוי מול כל מה שגורם לנו לרע בגוף ובלב.
