תשליך

רוצה לכתוב והמילים מסרבות לזרום להן
יודעת שמקלחת טובה תשליך אותן החוצה
תגרום להן לקלוח מהראש המלא בהן
אל הלב החסֵר אותן.
הטיפות יגרמו לאצבעות לרקוד
הגוף יבקש את המגבת
כי המחסום הותר
הסכר נפרץ והקצף שוחרר
אבל לא תמיד זרימת המים על גופי
היא בהשיג יד
לא תמיד הזמן מתאים
והמילים עדיין מפעפעות בתוכי
מרגישה אותן מנסות לפרוץ החוצה
כגייזר של מים חמים
או לבה רותחת.
רוצה להוציא, לדבר, לספר
להסביר, להגיד
והן בשלן, עמוק בפנים
מתערבלות בתוכי, מתווכחות בניהן
מי החשובה, מי הראשונה
מי זו שתצליח למצוא את הפרצה
לחדור דרכה ולהרחיב את הפתח
לאחיותיה הרחבות והארוכות יותר
אלה הרוצות לפרוש עצמן לאורך ולרוחב
האותיות אשר מחפשות אחיזה אחת בשנייה
אך סימני הפיסוק קורעים אותם זו מזו. 
לעיתים קשורות אחת לשנייה  
מנסות למצוא נחמה זו בזו.
והנה לפתע
נוצר מהחיפוש שלהן, חיוך. 
כזה המרחיב את הנפש
ומשם אל מעלה הפנים.
הן מתגלגלות אל החלל בקול הצוחק
נשטפות אל הנייר כדמעות מחויכות
מפויסות הן מביטות אחת אל השנייה.
התגלה החרך אל הנפש
קולות של צחוק
מפה המשמיע גוף מתענג
לחישות בּכי הנפש המתערטלת
דמעות מחברות השלמתה של נפש עם גוף