כשאת ילדה בת שתיים עשרה והספקת לגור בשלוש יבשות שונות, עומדת להתחיל את בית הספר היסודי השלישי שלך בתוך שש שנים, מתוכן שתיים לא באותה יבשת והשתיים האחרות לא באותו אזור חיוג במדינה קטנה כמו ישראל, זה פוגש אותך מאוחר יותר בחיים.
אז זה פגש אותי, גם כשעברתי בכיתה י”א לתיכון באזור חיוג חדש נוסף וכשעברתי אחרי שנתיים לעוד אזור חיוג אחר, הפעם בגללי ולא בגלל הצבא של אבא ובעצם זה קרה לאחרונה שוב כשהתגרשתי ועברתי לעיר אחרת.
איך כל זה מתקשר לגיליוטינה שלי? מאד פשוט, כשצריך כל שנתיים שלוש לעזוב מקום מגורים, חברים, משפחה ולהחליף בתי ספר ומקומות עבודה אז המוח, הלב, הנפש או איך שלא קוראים לדבר הזה שחונק אותך כשקשה לך – מסגל לעצמו מערכת הגנות כדי לא להשתגע מאותם קשיים ברגעי הפרידה שלך מכל מה שהפך להיות מוכר ותיכף יהיה מוכר חדש להכיר.
אז נכון שזה מאד עזר שהייתי ילדה יפה, חכמה, טובה בספורט ובעיקר חברותית כך שליצור חברויות בתוך דקה וחצי הפך לכשרון המיוחד שלי ועדיין להבין שכל זה הוא זמני בלבד משאיר בך שריטות שיפגשו אותך מאוחר יותר בחיים.
אז איפה זה פוגש אותי ואיך עובד הדבר הזה שאני קוראת לו גיליוטינה?
הגיליוטינה עובדת מאד פשוט – כל פעם שאני עוזבת מקום עבודה או מגורים או נפרדת מאנשים אני מורידה את סכין הגיליוטינה על החוטים המקשרים בינינו, כי למה להתאבל על קשר שנגמר או להתגעגע לאנשים כשיש עבודה רבה לפניי להכיר חדשים? ובכלל זה עדיף מלפתח חרדת פרידה או נטישה כלשהי. לא?!
אז אם הכרת אותי לזמן מה ונאלצנו להיפרד, אל תיקח/י את זה אישית, אבל אני חייבת לנתק אותך רגשית מחיי, להוריד עלייך גליוטינה ולחתוך.
זה אולי נשמע הזוי לרוב האנשים, אבל בואו נזכור שרוב האנשים עוברים בחייהם אולי שני מקומות מגורים עם בני משפחתם ולא תשעה מקומות בפחות משני העשורים הראשונים לחייהם במרחקים גיאוגרפיים שאין קשר ביניהם.
עצה למי שרוצה – אני לא איעלם אם אתם לא תיעלמו וכן זה ידרוש ממכם קצת יותר, אבל עכשיו אתם מבינים למה.
· במאמר מוסגר יש לציין שיש לי כמה קשרים שמצליחים לשמור על קשר של שנים רבות וזה הרבה בזכות התעקשות של הצד השני לשמור על הקשר הזה ואני מודה להם על כך.
