היא נעמדה מולו לא בטוחה אם התרגשות אוחזת בה או חשש קל.
הלב מתרונן, המרחב התחתון בגופה מוצף בפעימות מטפטפות.
ידיו נעו על השמלה הדקיקה שעל גופה.
היא הביטה בדלת שמאחוריהם, הוא אחז באצבעותיו בסנטרה בנחישות, וסובב את מבטה אל תוך עיניו המחייכות
“בינתיים אנחנו נשארים בצד הזה של הדלת.” אצבעותיו לפתו את פטמותיה ומשכו אותה קרוב יותר אליו.
יד אחת שלו השתחררה ממנה ואחזה בשערותיו של בועז שכרע צמוד לרגליו ,
“אני רוצה שתביט בי כל הזמן. לא משנה מה אני אומר לך לעשות, או מה קורה מסביב”
“כן מלך שלי” הוא ממלמל בשקט ודוד מניח לשערותיו.
השעה שש בערב, דמדומים, לא אור ולא חושך.
החצר גדולה ומרוחקת מעט מדרך הגישה לבית, אבל אם השכנים יוצאים למרפסות, הכל פרוש מול עיניהם. אולי הוא ביקש מהם לשתות קפה ועוגה במרפסות ולצפות, עוברת בה המחשבה שמחייכת ומביכה אותה באותה מידה.
אצבעותיו לשות את שדיה ואת פטמותיה בחזקה והכאב מסלק כל הרהור או מחשבה ממנה.
היא נותנת לגוף שלה להיות, לחוות, להתמקד ולהתמסר לכאב ולאנדורפינים שמציפים אותה.
בועז יושב על בירכיו פניו מוטות כלפי מעלה, אנקות הכאב שלה לא מזיזות את עיניו המקובעות בפני אדונו.
הוא זע באי נוחות קלה ומתקרב לרגליו של אדונו, הלחי כבר מתחככת ברגלו של האדון.
יד נסגרת כצבת על ערפו “ביקשת רשות “? הקול התקיף מהדד באוויר הקריר שבחוץ.
“תתרחק שני צעדים אחורה. אל תזיז את עינך ממני. תספור עד מאה לאט, ואז אם עדיין תרצה, תבקש” הוא ממשיך לפני שבועז מצליח להגיב.
דוד מתקרב אליה. יד אחת חופנת בחזקה את אחד מפלחי ישבנה, ידו השני אוחזת את הלסת שלה מצמידה את שפתיה לשלו. ובעוד ידו מועכת את פלח הישבן שבידו ומידי פעם משוטטת לעבר הכוס הנוטף שלה, שיניו מכרסמות את שפתיה ולשונו בועלת לפיה.
לפתע הוא מתרחק ממנה “תתפשטי” הוא אומר ומבטו מופנה לעבר בועז שסופר בקול
“95, 96, 97, 98, 99, 100″
היא מהססת לרגע, נזכרת שהם בצד החיצוני של הדלת, עיניו ננעצות בעיניה ” תסתובבי ותתפשטי”
הוא אומר שוב באותו טון שקט ותקיף.
ידיה מצטלבות ומושכות מעל ראשה את השמלה הסגולה, היא שומטת אותה למרגלותיה.
לגופה חזיית תחרה ירוקה ודקיקה שמכסה חלק קטן משדיה, מבטה מושפל אל הרצפה בתוכה היא מקווה שאין צופים.
היא מרגישה את חום גופו קרוב אליה “תזדקפי, מבט קדימה.” היא שומעת אותו לוחש לתוך אוזנה וחשה את שיניו ננעצות בכתף ימין שלה.
היא גונחת בשקט מהכאב ומרימה מבט. מכונית נוסעת בכביש המרוחק יותר, והיא לוקחת צעד אחורה, מנסה להתחפר ולהסתתר בגוף אדונה שמאחוריה.
הוא מניח יד על גבה והמגע שלו מייצב ומרגיע אותה.
“אני יכול בבקשה לפתוח לך את הג’ינס “? היא שומעת את בועז מבקש, תוך כדי שידו של אדונה מכופפת אותה קדימה והשנייה ממוללת את פטמותיה, מותחת אותן קדימה שיזדקרו להן בכאב הגאווה.
“לא” האדון עונה “כנס פנימה תביא לי את הנר, המצת והקיין שמונחים על הספה”
בועז מתרומם “על ארבע, כלבלב מסור שלי” היא שומעת ומחניקה צחוק של מבוכה כשהיא מבינה שזה ייקח זמן עד שבועז יחזור.
לפתע אדונה מול פניה והזין שלו עמוק בפיה, “התגעגעת אליו לא”? הוא שואל תוך שהוא מזיין לה את הפה בלי לאפשר לה לקחת עוד נשימה.
היא רטובה כולה, נוזלת מהפה ומריירת מהכוס.
היא מרגישה את הזין המתוח שנכנס לתוכה מתעבה לו יותר ויותר,
“את מרגישה כמה התגעגעתי אלייך” הוא אוחז בשערה ומרים את ראשה כך שעיניה יפגשו בשלו, היא מהנהנת ומנסה לענות אבל הוא חודר שוב עמוק אל גרונה והיא משתנקת.
הוא לבוש, רק הרוכסן שלו פתוח. אם יש מישהו מאחור הוא לא רואה כלום חוץ מגבו הרחב
הוא מזיז את פיה על הזין שלו מבלי לזוז.
היא כל כך עסוקה בזין שממלא את פיה, בידיים שפעם אוחזות בשערה, ופעם מהדקות את פניה קרוב לחיבור של הזין לגוף האדון שלה, עד שהיא לא מבחינה בזוג שכנים שנעמד על המרפסת משמאל וצופה בהם.
היא גם לא שומעת את תיפופי החזרה של בועז מאחוריה, עד לרגע שהאדון שלה אוחז בשתי ידיו בתחתית לחייה, מרים את ראשה אליו, נושק למצחה ואומר לה: “המבט שלך מושפל מטה עד שאומר לך להרים אותו.” היא מהנהנת ותוך כדי שהזין התפוח שלו נשלף מפיה נדמה לה שהיא רואה בזווית עיניה אישה עומדת על המרפסת של בית השכנים מימין.
ידו מורידה בתקיפות את ראשה והיא משפילה את עיניה, מחשבותיה ורגשותיה לגובה הרצפה.
מנערת כל מחשבה או רגש שמתגנבים לגופה ומסיתים את הסקרנית הסוררת שבה לבדוק אם אכן יש צופים לחגיגה.
החושך כבר עוטף אותם והאוויר בחוץ נעשה קריר יותר ויותר.
גופה נרעד במין צמרמורת “בדיוק עוד רגע לא יהיה לך קר “היא שומעת את שריקת הקיין עם קולו של האדון שלה שעומד ממש מאחוריה.
שיניה נושכות את שפתה התחתונה מהכאב הפתאומי “תספרי 30” הוא ממשיך.
מבטה מושפל, נדמה לה שהיא שומעת קולות מרוחקים, והיא סופרת בקול כדי להתמקד יותר ברצונו של אדונה, בכאב שהוא מעניק לה, אחרי שבועות של תחנונים חרישיים ממנה לכאב שיבוא ממנו.
צילמה את תמונת הקאבר – אורית בר אור
תציצו לה באתר 🙂 https://www.oritbaror.com/
