יחסים

שנה טובה שתהיה פה, כן?

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

מה אאחל לעצמי לשנה החדשה?

שיהיה לי הכח להישאר חזקה, אך לא אדישה.

שתהיה לי התבונה לתקן, אך לא לכעוס

ושאדע להעביר ביקורת בונה בלי להרוס.

שאדע להגיד שאני אוהבת ולומר גם סליחה

שלא אדחה למחר, אלא אם אני מוכרחה.

שאמשיך לקום בכל בוקר ולהודות

על מים ולחם, על בעל וילדות.

שאמשיך לרקוד ולשחות ולכתוב

ושהמילים שלי יעשו בעולם פינה קטנה של טוב.

שיאהבו אותי, ושיגידו לי שאני מושלמת

ושאוכל להתעורר בשעה קצת יותר מוקדמת.

שאפשר יהיה לחיות כאן בלי להיפגע ובלי להחנק

ושנזכור שעדיף להיות חכם מאשר להיות צודק.

שנדע להגיד מה טוב, לא רק מה רע

ושנישאר כי אנחנו רוצים, לא כי כי אין ברירה.

שאמשיך להיות ילדה עם עיניים תמימות

ולברוא בהינף מקלדת עוד המון עולמות.

שעוד אנשים יבואו ל”אמור” לכתוב ולקרוא אהבה

ושתהיה לכולנו שנה קצת יותר טובה…

שתהיה לי רק בריאות, וכוח לקום כל בוקר מחדש

ושהחיים ימשיכו להיות ככה, דבש!

שיהיה פה שקט, גם אם לא שלום

ומי שלא בא בטוב, שייפגש עם לום!

ואם יש לכם טיפת שכל בקודקודכם

אתם תאחלו את אותו הדבר בדיוק –

גם לכם.

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 52 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (ושתי כלבות), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים" ומרצה. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר