היא נכנסת לחדרה שבבית הנעורים שבקיבוץ, צמתה הארוכה מונחת לה על הכתף, והיא מתחילה להתיר אותה בעייפות.
היא חזרה אתמול מטיול בארצות הברית, והדבר הראשון ששמעה מחבריה לשנתון היה: “העיפו את מושיק מבית הספר.”
מה זה אומר? היא תוהה בינה לבין עצמה. הוא עוזב גם את הקיבוץ?
“או, חזרת!” היא שומעת את קולו מבעד לקולות ההרהורים שבמוחה. היא מסתובבת לכיוון הקול, ניגשת אל החלון הפתוח, וחיוך גדול וקצת מבויש נמרח על פניה.
הם חברים טובים, ויש שם משהו מעבר. היא מרגישה איך היא נמסה מבפנים, וכל גופה מחפש מגע אתו.
היא מצליחה לחוש שגם בו יש רצון דומה.
בשביל בני שבע עשרה בקיבוץ דתי, תחושות ומחשבות כאלה נשארות סגורות בארון הפנטזיות.
“שמעתי נכון?” היא שואלת אותו.
הוא נושך את שפתו התחתונה, סימן ההיכר שלו, ולה הוא מרקיד את הנקודה ההיא שהיא עדיין לא מכירה בתחתית מעמקי אגן הירכיים.
“כן, שמעת נכון,” הוא עונה “וזה לא הכל, אני יכול להיכנס?”
“בוודאי,” היא עונה, נרגשת ומעט מבוהלת. מה כבר יכול להיות יותר גרוע מכך שלא ימשיך ללמוד איתם? היא תוהה בליבה תוך כדי שהוא נכנס לחדרה ומתיישב על מיטתה.
“היכן תמר?” מושיק שואל.
“לא ישנה כאן הלילה,” היא עונה ומתיישבת לידו.
“אתה מוכן כבר לספר לי את העוד?” היא מבקשת וגופה מתקרב אליו עוד קצת מבלי לשים לב.
הוא מסובב את פניו אליה, אפו נוגע קלות בשלה, הוא משפשף אותו קלות ומחייך והיא מרגישה את הלב והחלק התחתון של מפשעתה דוהרים.
“אני צריך לעזוב גם את הקיבוץ.”
היא נרתעת קלות אחורה כאילו סטר לה, עיניה נפתחות. “אתה לא רציני!” היא אומרת, קולה רועד, ודמעות מטפסות מכל חלק בגופה אל עיניה.
היא פתאום מבינה עד כמה הוא יחסר לה.
“באתי לספר לך את זה לפני כולם, כי זה הולך לקרות ממש בימים הקרובים וממך הכי חשוב לי להיפרד,”
הוא מדבר אליה, וידו מלטפת את פניה.
היא שומעת אותו וליבה וגופה נפתחים לקראתו, היא מרגישה איך כל הגוף הופך לג’לי ויודעת שהוא יכול לעשות בה מה שרק ירצה.
“יהיה כאן משעמם בלעדיך,” קולה נשבר מהעצב שמטפס בה ומהתחושות ששפתיו מתחילות להרתיח בה.
הוא לא עונה. שפתיו וידיו כבר מזמן מטיילות עליה; צוואר, אוזן, מציירות את עצמות לחייה הגבוהות, מגלות לאט את כל הנקודות שמערפלות לה את החושים.
היא שוכחת בני כמה הם והיכן הם נמצאים ומסבירה לעצמה, בשארית הכרתה, שהוא עוזב, אז מותר, ועל הבתולים שלה היא איכשהו תשמור.
הוא נוהם עמוק מתוך צווארה והיא שומעת קטעי משפט: “נמצא…להיפגש.”
ידיו מגששות מתחת לחולצתה והיא מרגישה את פטמותיה מזדקרות לעברן. היא לא באמת מבינה מה קורה לה ולגופה, זו לה הפעם הראשונה של מגע שכזה בה והיא מרגישה שכל גופה שמח ומוחה כשיכור למגע הזה שלו.
המילים הופכות לרעשים של שפתיים מנשקות, מלקקות ומוצצות.
שפתיו הבשרניות והרכות מוצאות בנחישות את שלה והוא מתחיל לטייל עם לשונו בתוך פיה, ידיו מחלצות אותה מחולצתה ויורדות לפתוח את כפתור מכנסייה.
ידה מצליחה למצוא מעט כוח והיא מניחה אותה על ידו שעל מכנסיה, עוצרת אותו. הוא נוטל את אצבעותיה ומניח אותה בין רגליו, קרוב לאיברו התופח אבל לא עליו, הוא סוגר את רגליו על ידה וידו חוזרת לכפתור מכנסיה. הוא פורם אותו והיא מרגישה איך החלק ההוא שם בקצה איבר מינה מתחנן למגע שלו, חשה כיצד אצבעו מנגנת עליו והוא בוער ורטוב.
כל גופה פועם והיא מרגישה את הדם זורם בכל גופה בטירוף שהיא לא מכירה.
כל איבר וחלק בגופה רוצים להחשף מולו ולתת לו ללוש, לנגוס וללטף אותם.
ידיה נעות כאילו יש להן חיים ורצונות משלהן, מקלפות מעליו את חולצתו, רועדות מהתרגשות, ממוללות את פטמותיו.
הוא מסתובב אליה כך שגופותיהם מקבילים זה לזו, אוחז בפניה וחודר עם לשונו עמוק לפיה.
כל גופה נמתח לקראתו, היא מרגישה כיצד העור נושל ממנה וכל חלקיק בגופה מבקש את מגע ידיו ולשונו.
לשונה חוקרת את לשונו ושיניה את שפתיו.
ידיו נחות על שדיה שרק לאחרונה התמלאו מעט, פטמותיה הזקורות נענות לו בהתקשות והיא מרימה את החזה שלה לקראת פיו, מבלי שהיא אפילו מבינה מה היא עושה.
הוא מסיט את חזייתה מעל שדיה ביד אחת, צובט ולש פטמה ושד.
השד השני שלה נמצץ על ידי שפתיו בעוצמה שגורמת לה להאנח בקול ולנסות להאחז במסעד המיטה.
הוא מבחין בכך. “שכבי,” הוא מורה לה.
בעיניים מעורפלות חושים היא מביטה בו ולוחשת “לא! אסור לנו!”
הוא אוחז בכתפיה בעדינות וממיס את התנגדות גופה כאילו היה קרח שנמס, ומשכיב אותה על המיטה.
“שום דבר שאסור לנו לא יקרה,” הוא לוחש לה תוך כדי שהוא מסיר את סנדליו ונשכב לצידה. “את חשובה לי.”
הוא מצמיד אותה אליו ומחכך את איברו התפוח בתוך מכנסיו באיבר מינה.
היא מושיטה את ידה ומעסה אותו מבעד למכנסיים, הוא תוחב את ידו מבעד למכנסיה אל איברה הרטוב והרעב למגע ומעסה אותו בחזקה.
היא גונחת אל תוך חזהו, מפחדת שחברותיה לדירה תשמענה אותה.
היא מלקקת ומוצצת בהנאה בלתי נגמרת את פטמותיו, מופתעת כל רגע מחדש כמה מטורפות ומרגשות כל התחושות שנמצאות כאן עכשיו ביניהם.
בידו הפנוי הוא מרים את רגלה על ירכו וממשיך לעסות ולצבוט קלות את דגדגנה.
היא מתחילה לנוע עם המגע שלו ושפתיה שותות את גופו, טועמות את מצחו, יורדות לבדוק את טעם אפו המגרה, ונצמדות לשפתיו החושניות שבוערות אליה.
האש מתחילה לפשוט בגופה והיא מרגישה מערבולת תאווה ותשוקה ורגליה נפתחות מאליהן והיא מרגישה כיצד הוא מחדיר אצבע אל תוך איבר מינה.
היא נשנקת: “לא!” היא לוחשת, והוא ממשיך לעסות את הנקודה ההיא שתופחת ומערפלת כל מחשבה שצצה לרגע.
היא חשה שמשהו עוד רגע יתפוצץ בתוכה ופיה נפתח, הוא חופן את פיה בשפתיו מוצץ את גניחותיה לתוכו.
ידיה נעות בחזקה על החלק במכנסיו שנראה ועוד רגע לא יכיל את איברו שרק הולך ומזדקר.
הוא מוציא את ידו ממכנסיה והיא נצמדת אליו, מבקשת עוד, רק עם גופה, מילה לא נשמעת ממנה.
הוא מצמיד אותה אליו וחלק גופם התחתון נע בתיאום מושלם, פנימה, החוצה כאלו הם רוקדים.
פיותיהם צמודים לשונותיהם יונקות אחת את השניה, ידיו נעות בין לישת שדיה ללישת ישבנה וידיה אוחזות בחזקה בישבנו מצמידות אותו אליה ומכוונות את המגע שלו אל המקום המסויים בין רגליה שמבקש להתלקח.
הוא מרגיש שפיה נפתח ושגופה מתחיל ברעידות קטנות. הוא הופך אותה על גבה, וממשיך בריקוד חזק יותר של מפשעה אל מפשעה, שפתיו על פיה כדי לקבל את צעקת הגמירה המפתיעה שלה.
הם ממשיכים לנוע עוד קצת ביחד. הוא חוזר לצידה והם מתחבקים מתנשקים בעדינות ומנסים לסדר נשימה.
היא מרגישה שפניה לוהטות ובושה מסתננת אל תוכה.
הוא מרים את סנטרה אליו, מנשק את אפה.
“זאת מתנת הפרידה הכי יפה שקיבלתי, שלא תעזי להתבייש בכלום.”
היא מחייכת את החיוך הסמוק והמבוייש שלה.
“לא היה לי מושג שזה מרגיש ככה,” היא עונה לו.
“אני מאד שמח שאני הראשון שנתן לך להרגיש ולחוות חוויה כל כך נעימה וטובה, ככה תמיד תזכרי אותי לטובה,” הוא אומר עם החיוך השובב על פניו.
היא פורצת בצחוק “פושטק אחד! לא הייתי צריכה את הלילה כדי לזכור אותך לטובה, אני אוהבת אותך. אתה יודע את זה.”
הם מתיישבים על המיטה, הוא מסדר את עצמו ונועל סנדליו.
“אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת אותי.”
הוא מתרומם, היא אחריו. הוא מוחץ אותה אליו והיא מחבקת חזק את מותניו, לא ממש רוצה לעזוב.
“מחר אני כבר עוזב את הקיבוץ, אבל יש סיכוי שיחזירו אותי לבית ספר,” הוא לוחש לאוזנה.
היא מרימה את ראשה אליו, יודעת שבין אם יתראו או לא, הערב הזה היה ויהיה חד פעמי.
**********
הסיפור מתוך הספר “כחול-לבן”, אוסף סיפורים אירוטיים בניחוח ישראלי של כותבי Amour
התמונה באדיבותו וכשרונו של סמרל שלנו
