…….
בשביל בני שבע עשרה בקיבוץ דתי, תחושות ומחשבות כאלה נשארות סגורות בארון הפנטזיות.
“שמעתי נכון?” היא שואלת אותו.
הוא נושך את שפתו התחתונה, סימן ההיכר שלו, ולה הוא מרקיד את הנקודה ההיא שהיא עדיין לא מכירה בתחתית מעמקי אגן הירכיים.
“כן, שמעת נכון,” הוא עונה “וזה לא הכל, אני יכול להכנס?”
“בוודאי,” היא עונה, נרגשת ומעט מבוהלת. מה כבר יכול להיות יותר גרוע מכך שלא ימשיך ללמוד איתם? היא תוהה בליבה תוך כדי שהוא נכנס לחדרה ומתיישב על מיטתה.
“היכן תמר?” מושיק שואל.
“לא ישנה כאן הלילה,” היא עונה ומתיישבת לידו.
“אתה מוכן כבר לספר לי את העוד?” היא מבקשת וגופה מתקרב אליו עוד קצת מבלי לשים לב.
הוא מסובב את פניו אליה, אפו נוגע קלות בשלה, הוא משפשף אותו קלות ומחייך והיא מרגישה את הלב והחלק התחתון של מפשעתה דוהרים.
“אני צריך לעזוב גם את הקיבוץ.”
היא נרתעת קלות אחורה כאילו סטר לה, עיניה נפתחות. “אתה לא רציני!” היא אומרת, קולה רועד, ודמעות מטפסות מכל חלק בגופה אל עיניה.”
….
את שאר הסיפור אפשר לקרוא באוסף החושני, מקסים ומרתק של כותבי האתר האוהב הזה
Amour.
ניתן לקנות מודפס או דיגטלי כאן
כחול לבן כותבים אירוטיקה ישראלית באמור 🙂
