נשף מסיכות-פרק חמישי – ארלן וקלאריס

ארלן

פעם ראשונה שאני משתתף בנשף מסכות ועוד בארמון של הגבירה של הכפר. עיניי נעות מרצפת השיש המרהיבה והנוצצת לעבר וילונות הבד הכבד בצבע בורדו עם עיטורי זהב. אחר כך מבטי עולה לתקרה המעוטרת בציורי תקרה מרהיבים, עליהם רק קראתי עד כה בספרים הרבים שנהגתי לקרוא בנעוריי.

איני זוכר את הפעם האחרונה שיכולתי להרשות לעצמי לשבת ולקרוא ספר בנחת. שמונה עשרה שעות עבודה ביום, תחת השמש הקופחת ובגשם זלעפות ועדיין איני קרוב להשיג את הממון הראשוני כדי לבקש את ידה של קלאריס, אהובתי.

שנתיים שאני מתחנן בפני אביה שייתן לי את ידה והוא אינו מוכן לעשות כן עד אשר אראה לו את הממון שלדעתו בתו שווה. האם אהבה ניתן לכמת לכסף והאם לאושר יש ערך כלכלי?

הלילות הגנובים שלנו יחד הם הרגעים היחידים של אושר שאני חווה מאז מותם האכזרי של הוריי על ידי הגביר לפני שבע שנים.

נותרנו רק אני ודילן אחי הקטן, בו אני מטפל ואותו אני מפרנס לבדי בשבע השנים האחרונות. את הכאב החליף לאט הכעס וכעת הוא רווי כבר ברצון לנקמה שהחל להירקם עם הרגע שבו פורסמה ההודעה בדבר הנשף.

העובדה שאני בנוי לתלפיות ושזוף תסייע לי להסוות את עצמי ולהתערבב בקלות מאחורי מסכה ובגדי החתונה המהודרים של אבי, שעדיין עולים עליי. אני יודע בדיוק מה עליי לעשות כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. לנקום את מות הוריי המיותר ולהשיג את הממון הנדרש כדי לשאת סוף סוף את קלאריס שלי.

אני רק צריך הסחת דעת של חצי שעה בפרטיות חדרה של הגבירה כדי להגיע לטבעת המפורסמת שהגביר העניק לה והיא הסירה ביום שנפטר. מידע פנימי מאחת המנקות, שהענקתי לה את הלילה הכי טוב של חייה באחו לפני שלוש שנים , השיג לי את המידע הזה והנה ההזדמנות להגיע ולקחת את מה שמגיע לי אחרי כל השנים והסבל.

אני רואה את שאר האורחים וכולם עומדים עם משקאות בידיהם ומביטים אחד בשני. אותי אף אחד לא יזהה בבגדים המהודרים ומאחורי המסכה. אני מתחיל ללכת בביטחון לכיוון המדרגות המובילות לחדרה של הגבירה. אני מביט לצדדים ומוודא שאף אחד מהשומרים לא שם לב לנוכחותי. קלאריס תוודא שהשומר הכי חשוב לא יהיה מרוכז וכך נבטיח יחד את עתידנו המשותף.

 קלאריס, את בקרוב תהיי שלי וחיינו יוכלו להיות המתוקים והיפים שאנחנו חולמים עליהם בלילות בהירים בהם רק אנחנו, הירח המלא והכוכבים מעלינו.

קלאריס –

אני עומדת ליד הכניסה לחדרה של הגבירה ומנסה למשוך את תשומת לבו של השומר הקשוח. אני מתכופפת כדי לטפל בנעל שלי בטענה שהעקב שלה נשבר. אני יודעת שאין סיכוי שהשומר לא יגניב מבט לעבר ישבני שכעת נחשף, ברגע שהתכופפתי עם השמלה הקצרצרה שאחותי תפרה לי במיוחד לאירוע. היא אשת הסוד היחידה שלנו וזו שמחפה עליי כבר שנתיים בלילות כשאני יוצאת לפגוש את אהובי.

היום זה הסיכוי היחיד שלנו להשיג את הממון שיקנה את אושרנו והאיחוד הרשמי שלנו. בקרוב יראו עליי את החטא שאני נושאת ברחמי ועליו אפילו ארלן לא יודע ואני לא יודעת מה אעשה אם לא נצליח הלילה במשימה שלנו. מה יהיה על ילד האהבה שלנו שמחכה להוריו ובעוד כחצי שנה ייצא ויוכיח את מה שאמי חושדת בו מזה כמה חודשים.

אני מסמנת לארלן להתקדם ומחייכת לשומר, אבל בעיקר לעצמי שהמשימה בדרך להצליח.

בקרוב ארלן ותינוק קטן שלנו. בקרוב מאד נגור בבית משלנו ונחיה באושר ועושר שכה מגיע לנו.

***

לפרק הרביעי https://amour.co.il/amour-media-story-255068

לפרק השישי  בבלוג של גל ברקןhttps://amour.co.il/amour-media-story-255082